פסק-דין בתיק ת"ק 32448-02-12

1.         א.         התובע, שהינו נהג מונית,  היה חייב חוב ארנונה לנתבעת וננקטו נגוד הליכי

                        הוצל"פ. בעקבות כך, פנה התובע למחלקת ההוצאה לפועל של הנתבעת לשם הסדר

                         החוב. תחילה שילם סך 500 ש"ח ובהמשך עשה מאמצים לשלם את יתרת החוב בסך  

                        של 5,571 ש"ח על מנת שיוכל לחדש רישיונו.

התובע היה בטוח, שאם סילוק החוב תוסר ההגבלה על רישיון הנהיגה שלו, אך לטענת התובע - למרות סילוק החוב, הטילה הנתבעת ו/או מי מטעמה הגבלות על רישיון הנהיגה שלו - דבר אשר פגע בפרנסתו.

ב.         מאחר וההגבלה לא הוסרה, פנה התובע אל הנתבעת והודיע, שסילק את החוב, אך הנתבעת השיבה שעדיין קיים חוב שכ"ט עו"ד. בעקבות הודעה זו, נאלץ התובע לקבל ייעוץ משפטי והיה עליו להגיע אל הנתבעת מטבריה - מקום מגוריו, בשל העובדה שההגבלה לא הוסרה ובשל כך שנאמר לו שקיים עדיין חוב, כאמור.

ג.          מאחר והתובע מייחס לנתבעת רשלנות בטיפול בעניינו ובאי הסרת ההגבלה, לאחר ששילם את החוב, הגיש הוא תביעה זו בה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 11,000 ש"ח, הכולל בחובו: סך של 1,000 ש"ח עבור הוצאות נסיעה וסך של 10,000 ש"ח כשכר עבודה ממוצע מיום תשלום החוב, שהם 4 חודשים בערך לפי 2,500 ש"ח לחודש.

בנוסף לכך, ביקש התובע לחייב הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש - לפי שיקול דעת בית המשפט.

2.         הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובע, משום שאין לה בסיס ומשום שהתובע מנסה להתעשר על חשבון הנתבעת. עוד נטען, שהתובע לא מביא ראיות התומכות בטענותיו לגבי גובה הנזק.

לגופו של עניין, מעלה הנתבעת - בכתב ההגנה- את הטענות העיקריות הבאות:

א.         הנתבעת פעלה כדין כדי לגבות את חוב הארנונה בו חב התובע, שכן בשנת 2005 הגישה הנתבעת תביעה נגד התובע בגין חובות מיסים לנתבעת בסכום של 2,677 ש"ח ובקשת רשות להתגונן שהגיש התובע נדחתה. מאחר והתובע לא שילם את חובותיו, נצברו סכומים לחובתו.

ב.         א)         בכתב ההגנה מזכירה הנתבעת את טענות הצדדים שהועלו במסגרת ההליך

הקודם הנ"ל ועוד טרם הגשת התביעה הקודמת ביקש לשלם את החוב ולשם כך הגיע למשרדי ב"כ הנתבעת על מנת לשלמו ואז שילם סך של 234 ש"ח על חשבון הוצאות.

אין בטענות התובע כדי להוות הגנה מפני אי תשלום החוב, שעצם קיומו שנוי במחלוקת.

ב)         ביום 15.11.11 הגיע התובע למשרדי הנתבעת והגיש הודעות תשלום, חתומות על ידי בנק הדואר בסך 6,071 ש"ח ובהתאם לכך, פעלה הנתבעת להקטנת החוב בתיק ההוצל"פ.

הנתבעת מכחישה טענת התובע, שנאמר לו ששילם את כל החוב וגם מהמסמכים שצרף התובע לכתב התביעה עולה, שסכום החוב הידוע הוא 9,331 ש"ח - נכון ליום 12.4.11 ולאחר שהסכום הופחת בתיק ההוצל"פ נותרה יתרה בלתי מסולקת בסך 4,676 ש"ח.

לכן, לאחר פניותיו של התובע, השיבה הנתבעת והוסבר לו, שהתשלום אשר ביצע במשרדי הנתבעת אינו מהווה אישור לסגירת תיק ההוצל"פ.

3.         התובע טוען בכתב התביעה שלאחר שפנה לנתבעת להסדיר את חובו, הוא שילם שני סכומים. להוכחת התשלומים הנ"ל צרף התובע לכתב התביעה שני אישורים: תשלום אחד בסך 5,571 ש"ח, אשר שולם ביום 9.11.11 ותשלום שני בסך 500 ש"ח, אשר שולם ביום 26.10.11. (ראה המסמכים אותם צרף התובע לכתב התביעה).

 על מנת להכריע בשאלה השנויה במחלוקת, האם על ידי תשלום שני הסכומים הנ"ל סילק התובע את חובו לנתבעת או שמא עדיין נותרה יתרה בלתי מסולקת ובדין נותרה ההגבלה עד לסילוקו הסופי של החוב, יש לבחון הראיות אשר הוגשו לבית המשפט.